פסק-דין בתיק עת"מ 37722-08-10

1.         עתירה כנגד החלטות המשיבים 1- 2 אשר הביאו בסופו של יום לדחיית בקשתן של העותרות לאשר תכנית מקומית להקמת תחנת תדלוק בכניסה לישוב גן שומרון. העתירה מכוונת כנגד החלטת המשיב 2 - יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה- מיום 4/2/09, שניתנה מכוח סמכותו על פי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, בה קבע כי התוכנית שהגישה העותרת מותנית בקבלת אישור הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים שליד המועצה הארצית (להלן "הולנת"ע") וכנגד החלטת הולנת"ע שלא לאשר את התכנית.

            הדיון בעתירה זו מתמקד בפרשנות הוראות תכנית מתאר ארצית משולבת לבנייה לפיתוח ולשימור תמ"א/35 - והתנאים הקבועים על פיה לאישור תכנית מקומית להקמת תחנת תדלוק.

הרקע

2.         העותרת 1 הינה האגודה השיתופית של מושב גן שומרון והיא בעלת הזכויות במקרקעין נשוא העתירה. העותרת 2 הינה חברה שהתקשרה עם האגודה לביצוע ומימוש התכנית להקמת תחנת התדלוק. המקרקעין נשוא העתירה הינם חלק מחלקות 107, 108 בגוש 10082 (להלן "המקרקעין"). המקרקעין מצויים בכניסה למושב גן השומרון ולישוב עין שמר. המקרקעין נשוא העתירה (כ-2.3 דונם) מהוים שטח המוקף בדרכים סלולות ומתוכננות היוצרות מעין משולש. בסמוך למקרקעין מצויים מוסך לרכבים חקלאיים ומתקנים של חברת מקורות.

3.         על פי תכנת המתאר התקפה, ג/30, מיועדים המקרקעין לייעוד חקלאי, אם כי השימושים המותרים על פיה כוללים מבנים לצרכים חקלאיים.

            המקרקעין מצויים גם בתחום תכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, לפיתוח ולשימור - תמ"א/35 (להלן "תמ"א 35"). המקרקעין נשוא העתירה מוגדרים בתמ"א/35 כמרקם שמור משולב.

            עוד חשוב לציין, כי המקרקעין מצויים בשטח המוגדר בתכנית המתאר המחוזית המופקדת תמ"מ/6 (להלן "תמ"מ/6") כ"אזור פיתוח כפרי". תמ"מ/6 הופקדה, אולם טרם אושרה.

4.         העותרות יזמו תכנית מקומית שסומנה מ/מק/110 (להלן "התכנית המקומית"), שתכליתה איחוד וחלוקה של החלקות בהסכמת הבעלים ושינוי הייעוד כך שניתן יהיה לבנות במקרקעין תחנת תדלוק (תקנון התכנית המקומית ותשריט התכנית צורפו כנספח ב' לעתירה).

            התכנית הוגשה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה - מנשה אלונה (להלן "הוועדה המקומית"), אשר דנה בה מכוח סמכותה על פי סעיף 62א(א)10 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לאחר מספר דיונים והגשת אישורים שונים החליטה הוועדה המקומית בישיבתה מיום 2/5/07 לאשר את התכנית להפקדה בתנאים. הוועדה קבעה מספר תנאים הכוללים אישור אגוד ערים לאיכות הסביבה, אישור משרד התחבורה, אישור נציבות המים וכו'.

            מבלי לפרט את כל ההליכים אציין כי העותרות פנו לגורמים השונים והחלו בהמצאת האישורים שנדרשו על ידי הוועדה המקומית. בסופו של דבר ביום 29/1/09, לאחר שהוועדה אישרה כי כל התנאים מולאו, הופקדה התכנית על פי הוראות סעיף 85 לחוק התכנון והבנייה.

5.         ביום 4/2/09 החליט הממונה על המחוז (המשיב 2), בהתאם לסמכותו על פי סעיף 109 לחוק התכנון והבנייה (סמכות שהואצלה על ידי שר הפנים), כי התכנית טעונה את אישורו.

            נימוקי ההחלטה נשלחו לעותרות ביום 22/2/09 (נספח ז' לעתירה). במוקד נימוקי ההחלטה עומדת סוגיית פרשנות תמ"א/35, שכן לעמדת הממונה על המחוז לא היתה הוועדה המקומית מוסמכת לאשר את התכנית להקמת תחנת התדלוק. פרט לנימוק זה ניתנו נימוקים תכנוניים נוספים שאין צורך לפרטם כעת.

6.         ביום 9/7/09 החליט הממונה על המחוז, מכוח סמכותו, להורות על החזרת הדיון בתכנית המוצעת לוועדה המקומית על מנת שתדון בו על פי המסלול המותווה בהוראת סעיף 6.1.3 לתמ"א/35, דהיינו במתווה המחייב אישור המועצה הארצית מכוח שיקול הדעת המוקנה לה בתמ"א/35 (נספח ח' לעתירה).

7.         בקשת העותרות לשינוי ההחלטה (נספח ט' לעתירה) נדחתה בהחלטת הממונה על המחוז מיום 24/8/09 (נספח י' לעתירה) והדיון הוחזר לוועדה המקומית. הוועדה המקומית דנה בתכנית בהתאם למתווה הקבוע בסעיף 6.1.3 לתמ"א/35 ושוב אישרה אותה. עוד קבעה הוועדה, בהתאם להוראות תמ"א/35, כי יש לקבל את עמדת הוולנת"ע.

8.         בפני הוולנת"ע נערך דיון בתכנית, אליו זומנו גם נציגי העותרות, ובסופו של יום החליטה הוועדה שלא לאשר את התכנית (נספח א' לעתירה). הוולנת"ע נימקה את החלטתה במספר נימוקים ובין היתר הדגישה כי תחנת התדלוק המוצעת מצויה ב"שטח המהווה חיץ בין הדרך האזורית והשטח הבנוי. הוועדה סבורה כי יש לשמור על חיץ זה כשטח פתוח אשר יפריד בין הדרך האזורית לבין האזורים לפיתוח" (להלן "החלטת הוולנת"ע"). בעקבות החלטת הוולנת"ע הוגשה העתירה שבפני.

עיקר הטענות

9.         טענותיהן של העותרות מבוססות על שלושה מסלולים חלופיים; האחד- על פי תמ"א/35 רשאית הוועדה המקומית לאשר את התכנית להקמת תחנת התדלוק ללא צורך באישור הוולנת"ע. טענה זו מבוססת על הוראת סעיף 7.4.2 לתמ"א/35 ולפיה מקום שמבקשים לשנות יעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח לבינוי, די בכך כי השטח שייעודו שונה הינו "צמוד דופן" לשטח המיועד לבינוי בתכנית תקפה; השני - ניתן לאשר את התכנית המפורטת אף אם אין מדובר בצמידות דופן, שכן המקרקעין מצויים בשטח המיועד על פי תכנית המתאר המחוזית כ"איזור פיתוח כפרי". בעניין זה מפנה ב"כ העותרות לסעיף 6.1.1 לתמ"א/35; השלישי - מסלול שיקול הדעת על פי סעיף 6.1.3 לתמ"א/35 המורה כי ניתן לאשר תכנית לבינוי אף אם אינה עומדת בתנאי של צמידות דופן. העותרות טוענות כי טעתה הוולנת"ע כאשר החליטה שלא לאשר את התכנית. החלטה זו, כך לטענתן, אינה סבירה ואינה מידתית.

            העותרות מעלות גם טענות כנגד החלטת הממונה המחוזי שניתנה על פי סמכותו מכוח סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, לפיה התכנית טעונה את אישורו.

10.        המשיבים 1, 2 תומכים בהחלטת הממונה על המחוז ובהחלטת הוולנת"ע. באת כוח המשיבים טוענת כי בהליך הנוכחי לא רשאיות העותרות לתקוף את החלטת הממונה לפיה התכנית טעונה את אישורו, שכן אחרו את המועד. עוד נטען כי הממונה פעל מכוח סמכויותיו של שר הפנים שהואצלו לו ועל כן הסמכות לדון בעתירה כנגד החלטתו נתונה רק לבית המשפט הגבוה לצדק.